החלטה גורלית על הפרק ואסור לנו לשתוק! בעיצומה של הבצורת, רשות המים עומדת להחליט על הפחתה דרמטית בהזרמת המים לנחלי הצפון מהלך שעלול לייבש את הדן, הבניאס, החצבאני והירדן.
אם לא נעצור את זה עכשיו הנחלים יהפכו לערוצים יבשים ומזוהמים במקום פנינות טבע.
הפגיעה בטבע, בתיירות, ובאיכות החיים תהיה עצומה.
ההחלטה עוד לא נפלה ואנו זקוקים לעזרתכם כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות. זה הזמן להשמיע קול ברור: מונעים אסון ולא מייבשים את הצפון!
הסבר על המשבר:
מדינת ישראל מתמודדת השנה עם בצורת קיצונית – הקשה ביותר מאז החלו המדידות בתחילת המאה הקודמת. באזור אגן הכנרת נמדדו רק כ-44% מהממוצע הרב-שנתי של המשקעים, מה שהוביל לירידה חדה בשפיעת המעיינות, בזרימות הנחלים ובמפלסי המים באגם הכנרת. למרות שבשנת 2018 התקבלה החלטת ממשלה אסטרטגית לחבר למערכת המים הארצית את האזורים המנותקים – ובראשם את מעלה כינרת, בפועל לא הייתה כל התקדמות בשטח ולא יושמו התוכניות להתמודדות עם הבצורת. כתוצאה מכך, שוב מופעל לחץ כבד לנצל עוד מים מהנחלים עצמם – משאב טבע במחסור מתמשך שרק גדל והולך. על רקע הבצורת הקשה, החליטה לאחרונה מועצת רשות המים להפחית באופן חד וקיצוני את ערך המינימום לזרימת המים בנחלי הצפון, ובעיקר בנהר הירדן בתחנת גשר הפקק. הספיקה המינימלית תרד מ- 2.5 מ"ק/שנייה שנקבע כקו אדום מבחינה אקולוגית ל- 1.5 מ"ק/שנייה. בחודשי הקיץ הגדירו בהחלטה כי ערך זה ירד אף ל-1 מ"ק/שנייה בממוצע ו-0.8 מ"ק/שנייה ברגעי שיא. ההחלטה התקבלה ללא חוות דעת סביבתית של רשות הטבע והגנים, ללא שיתוף הציבור, ובסטייה מהתוכניות המאושרות כיום. יישום ההחלטה צפוי להוביל לייבוש של מקטעים נרחבים במערכת הירדן ההררי, כולל מקורות הירדן – הדן, הבניאס והחצבאני, ולפגיעה קשה בבתי גידול רגישים. שאיבות מים נוספות יביאו לירידה ברמות החמצן במים, עלייה בעכירות ובמזהמים, חדירת מינים פולשים, ופגיעה חמורה במגוון הביולוגי – החל מדגים, דרך חסרי חוליות וצומח ייחודי, ועד עופות ויונקים בסביבה האקולוגית כולה. מדובר בנזק בלתי הפיך למערכת אקולוגית עשירה, שלא ניתן להשיבה באמצעים כלכליים. מלבד הפגיעה בטבע, החלטה זו צפויה לפגוע גם בציבור הרחב – בנופשים, במטיילים ובתושבי הצפון. הנחלים, שהם ריאה ירוקה חיונית במיוחד בעונת הקיץ, עלולים להפוך לערוצים יבשים ומזוהמים, דבר שיפגע ישירות בתיירות ובכלכלה המקומית, שגם כך נפגעה קשות בעקבות שנות לחימה ונטישה. אנו קוראים לרשות המים להפעיל פתרונות אחראיים ובראשם פיצוי ישיר, כלכלי והולם לחקלאים, לצד שמירה על המים בטבע. בטווח הארוך, חייבים לפעול לחיבור הישיר של אגן הכינרת למערכת המים הארצית ולהקים במיידי את מאגרי המים בעמק החולה על מנת שנוכל להתמודד עם המשברים הבאים
על הנחלים:
ישראל חמה וצפופה, אבל אם מתבוננים היטב מגלים שהיא מנוקדת באינספור אתרים לטיולי מים מרעננים: נחלים, מעיינות ובריכות חורף. במהלך השנים, ייבשנו ואטמנו רבות מפינות החמד האלה. אחרות הפכו למוקדי זיהום שאנחנו ובעלי החיים נרתעים מהם - במקום להנות מהם.
עשרות נחלים, שהיו צריכים להיות שופעי מים חיים וצלולים, הפכו לערוצים יבשים ומזוהמים. איך זה קרה? בעבר השתמשנו במים בנחלים ובמעיינות כמקורות לשתייה ולחקלאות. ועוד יותר גרוע: הפכנו נחלים לתעלות ביוב שמוליכות את הזיהום ישירות לים. אבל בזכות מהפכת ההתפלה, יש לנו עכשיו שפע של מים מתוקים. זו הזדמנות לעצור את הרס הנחלים והמעיינות - ולהחזיר אותם למצבם הטבעי.
למה חייבים להגן על הנחלים ומקורות המים? בלי מקורות מים בריאים ונקיים, אף אחד לא יכול לשרוד. זו טעות לחשוב שנחל טבעי או מעיין מוצל הם רק פינוק, ואפשר לדרוס אותם לטובת בנייה או חקלאות. כשאנחנו מייבשים נחל או כולאים אותו בצינור - אנחנו יוצרים סכנות ממשיות לאדם, לחיות הבר ולצמחים…