שלום, אני לואי. אני תלמידת י״א בתיכון אלון ברמת השרון, בכיתת נחשון תלפיות. נולדתי וגדלתי כאן בישראל – זו המדינה היחידה שאני מכירה. אני לומדת, מצטיינת, מדריכה בצופים ואפילו ראשגדית שמובילה מדריכים אחרים. אני חולמת להתגייס לצה״ל ולתרום למדינה שלי כמו כל בני גילי. כל החיים שלי כאן – החברים, הבית, השפה, הקהילה. יש לי אחות בשם אמבר, בת 13, שגם היא נולדה ומתחנכת בישראל כל חייה לומדת בבית ספר "עלומים" ברמת השרון. ההורים שלי חיים כאן שנים רבות ותמיד נתנו מעצמם לאחרים. הם טיפלו במסירות בקשישות ישראליות, שהצליחו להאריך ימים בזכותם. אני ואחותי גדלנו בבית משפחת בריסקר, בזמן שאמא שלי טיפלה בעדינה בריסקר, שגידלה אותנו כמו נכדות. היינו חלק מהמשפחה שלה והתאבלנו כשסבתא עדינה הלכה לעולמה. למדתי מהוריי מהי נתינה אמיתית, ואני בטוחה שגם לנו, הילדות, הייתה תרומה לא קטנה. ועם כל זה, עכשיו המדינה רוצה לגרש אותי – רק בגלל שאין לי אזרחות ישראלית. ולא רק אותי – רוצים לגרש גם את אחותי הקטנה וגם את אמא ואבא, שעדיין מטפל באופן חוקי בקשישה ישראלית. הם רוצים לשלוח אותנו לפיליפינים – מקום שבו לא נולדתי, לא ...